זיוה יצחק, אישה נורמטיבית שהורשעה בהעלמת מס, נהגה לכתוב מדי יום בארבעת החודשים שלה בנווה תרצה. לאחר השחרור, יצא מזה ספר:
המספר הזוכה 9016799
"את הדקות האחרונות לפני הכניסה למעצר אנחנו מנצלים לעישון סיגריה על ספסל ברזל חלוד. תחושה של עמימות נפלטת מכל נשיפה – מי יודע מה יהיה איתנו אחר כך. מעכנו את בדלי הסיגריות ואני צלצלתי בפעמון. קול צווחני נשמע מהצד השני: "כן, מי זה?" הצגנו את עצמנו, ושתי דלתות ענק מברזל נפתחו בקול צורם. צעדנו פנימה והתבוננו, מנסים לקלוט את הסביבה החדשה. 'בום' עוצמתי מסמן על סגירת הדלתות מאחור". (מתוך הספר "המספר הזוכה: 9016799"
בספרה היא לוקחת את הקורא למסע אותנטי, בלתי אמצעי, קולח ומחניק כאחד, לחיים הפרטיים ביותר של אסירה בכלא הנשים היחיד בישראל, נווה תרצה. הספר מכניס את האדם מהעולם הרגיל לעולם אפל, שרובנו לא מכירים כלל. כל פרק הוא יום שבו מתוארים קורותיה, מבלי לפסוח על אף יום מבין שמונת החודשים שבילתה בכלא, כולל שבתות וחגים. בספר שזורים גם שירים קצרים שכתבה. כתיבתה ממחישה את החוויות, הקולות, הפחד, הייאוש, האכזבות, הלכלוך והגועל".( מתוך כתבה שפורסמה עליה בעיתון מעריב און לין 24/12/2018).
בתאריך 19.07.2015 נאלצתי להיפרד מכל משפחתי ויצאתי לפגוש את הגיהינום בהתגלמותו: ריצוי עונש מאסר בפועל. ועל מה? לא כי הייתי גנבת. רק כי הייתי חייבת !!! לא ידעתי את מי ומה אני הולכת לפגוש. אך עם הכניסה בשנייה הראשונה, חוויתי את הגיהינום במלוא תפארתו והדרו. כל חיי התרסקו לחלוטין.
מודה לבורא עולם על הכל.
והאמת? היום בדיעבד, במיוחד על כך שבחר לזרוק אותי על אותן מרצפות סרוחות בכלא. תשאלו מדוע?
כי רק כאשר אנו נמצאים בבור הכי שחור, אנו יכולים להוציא הכי הרבה אור. וזאת לא קלישאה.
כיום לאחר שהוצאתי לאור 2 ספרים (לפני 10 חודשים) והרצאה מרתקת, מתחיל פרויקט חדש.
ממש כעת נמצאים בהכנה 8 ספרי ילדים לגילאי שנה עד שש, אשר כתבתי בין כתלי הכלא.
ובד בבד גם עומד לצאת רומן מרתק וסוחף, המתפרש על פני דורות ויבשות, פרי עטי.
ממש בקרוב, עומדים להגיח לאוויר העולם 9 ספרים נוספים פרי עטי.
ולסיכום – בפרק זמן של שנתיים מוציאה 11 ספרים!!! בעזרת השם ואמן.
ואני מאוד נרגשת ומתרגשת. מאוד.
מודה לאלוהים על כל מה שנתן ונותן. מודה לקוסמוס על תהפוכותיו.
מודה לכל "המלאכים" הטובים, האנושיים והמקצועיים המלווים אותי בדרכי.
ותמיד תמיד הכל לטובה.
